<h1>ראבי"ה סימן תקנ"ג</h1>
<h2>דף יח:</h2>
נראה בעיני דספר תורה שחסרים בו אותיות או פסוקים או תיבות דאין להפסיק לקורא ולהביא ספר תורה אחרת, אלא קורא אותה על פה, ואין בזה משום דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרן על פה, כיון שלא אפשר, שתחלת הדבר לא היה דעתו לקרותו על פה. ותו יש לחוש מלהביא ספר תורה אחרת כדאמרינן ביומא [ע' ע"א] ובסוטה [מ"א ע"א] גבי כהן גדול דקורא אחרי מות, פירוש בספר תורה, ובעשור לחודש שבחומש הפקודים קורא על פה, ופריך בגמרא וניתי ספר תורה אחריני וניקרי רב הונא בריה דרב יהודה אמר משום פגמו של ראשון ריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה, פירש רבינו שלמה שאם היה מביא ספר תורה אחרת היה הקורא צריך לברך לפניה ולאחריה הילכך קורא על פה דבחדא ברכה נפיק שבירך כבר על קריאת (שמע) התורה. ואף על גב דהכא ליכא משום פגמו של ראשון, שהרי הוא פגום ועומד שהרי הוא חסר, ומיהו משום דריש לקיש יש לחוש, דלא פליגי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וכיון שספר תורה חסרה כשירה וקרא בה מקצת גומר מקצת הפרשה על פה כההיא דכהן גדול. ואין לומר שהתם כשירה משום שכולה שלימה ואינה חסירה אלא שאין גוללין ספר תורה בציבור, כדאיתא ביומא ובסוטה, אבל חסירה פסולה, דהא תניא בפרק שני דמגילה השמיט בה סופר אותיות או פסוקים וקוראן הקורא כדמתרגם יצא ורמינהו היו בה אותיות וכו' לא קשיא הא בכולה והא במקצתה, ואמגילה קאי התם, ואי פסולה היא היכי יצא, דתנן התם קראה על פה לא יצא, והכא נמי הוי כקורא על פה, דמה לי זה ומה לי זה, אלא היינו טעמא כיון שבמקצת כתובה כתקונה כשירה וקרינן ביה בספר, ולא הוי נמי כדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה, ומיניה יש ללמוד נמי אספר תורה חסירה שהיא כשרה, דגבי מגילה היה לנו טפי להחמיר, דמגזירה שוה הוא דכתוב זאת זכרון בספר, דגמרינן מיניה דקראה על פה לא יצא, מה שאין כן בספר תורה דאין כאן אלא משום דברים שבכתב [אי אתה רשאי לאומרן על פה] וכיון דגבי מגילה יצא כל שכן בספר תורה. ותו דגמרינן לה מהדדי, דגרסינן בפרק קמא דמגילה [ט"ז ע"ב] דברי שלום ואמת אמר רבי חייא בר אבא אמר רב מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה, ופירש רבינו שלמה ספר תורה. ואף על פי שפירש רבינו תם בספר הישר דספר תורה אין צריך שרטוט על כל שיטה ושיטה, ומפרש כאמיתה של תורה מזוזה, ליתא, דגרסינן בירושלמי במסכת מגילה [פ"א ה"א] רבי חלבו רבי יסא בשם רבי אליעזר נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר כאן אמת קנה ואל תמכור הרי היא כאמיתה של תורה וזו היא ספר תורה מה זו צריכה שרטוט אף זו צריכה שרטוט מה זו נתנה לדרוש אף זו נתנה לדרוש. אלא כן הדבר דספר תורה ומזוזה צריכה שרטוט על כל שיטה ושיטה ותפילין אין צריכין שרטוט אלא בראש הדף למעלה, דלא גרע משלש שאין כותבין, כדאיתא בפרק קמא דגיטין [ו' ע"ב]. ולא תקשי לך הא דגרסינן בהקומץ רבה [מנחות ל"ב ע"א] ספר תורה שבלה [ותפילין שבלו] אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ופרכינן הא מורידין עושין הא בעי שרטוט וכו', דהתם לא פריך אלא אתפילין ולא אספר תורה. ואף על פי שלא פסק התלמוד התם מידי בספר תורה סמכינן אירושלמי היכא דלא פליג אגמרא בבלית. ואמרינן נמי בפרק שני דמגילה [י"ט ע"א] אמר רבי חלבו אמר רב חייא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר (תורה) שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, אלמא דגמרינן מהדדי. ומה שפרשתי דלכתחלה קורין על פה פסוקים החסרים הני מילי אם לא קרא עדין שלשה פסוקים או שהוא רביעי בראש חדש וחולו של מועד, שצריך לגמור הפרשה ובראשי חדשיכם, שאין מוסיפין עליהן, או שהחסרין בסמוך לפרשה שני פסוקים, דאין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים, כדאיתא בפרק שלישי דמגילה [כ"א ע"ב], דהוי דומיא דכהן גדול שמוטל עליו לקרות הכל. אבל אם קרא כבר שלשה פסוקים ורחוק מן הפרשה שאפשר לסיים ולברך יברך אשר נתן לנו ויגמור ויביאו ספר תורה אחרת ויקרא החזן ויברך ויקרא, דהשתא משום פגמו של ראשון ליכא, דהא פגום ועומד הוא, ומשום ברכה שאינה צריכה נמי ליכא. ותו דביומא ובסוטה מסקינן בחד גברא ובתרי ספרי איכא פגמא תרי גברי בתרי ספרי ליכא פגמא דומיא דראש חדש טבת שחל להיות בשבת דמוציאין שלשה ספרי תורה, וכל שכן הכא. ואם קרא בדיעבד לא הפסיד. וטעמא דבכל מקום שלא אפשר שרינן לכתחלה לומר על פה, וכן גבי כהן גדול שרינן ולא מטריחנן ליה אפילו לגלול משום כבוד הציבור, דהוי נמי לא אפשר, דכי היכי דהתירו דברים שבעל פה לכותבן משום דלא אפשר, כדאיתא בפרק שני דתמורה [י"ד ע"ב] ובהנזקין [ס' ע"ב] הכי נמי שרינן דברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה אי לא אפשר. אבל אם אפשר לתקן שיסיים או בשבת ויום טוב שמוסיפין עליהם אפילו אם הוא שביעי יגמור ויקרא אחר. ויש מפרשים גבי כהן גדול כיון דמסדר רק סדרי היום לא הוי משום דברים שבכתב וכו'. ולא נהירא לי, אלא אף על פי שתחלת הדבר דעתו לקרות על פה כיון דלא אפשר שרי. ואם תאמר אמאי נקט גבי מגילה שמוטל עליו לבדו לקרות וקראן, דמשמע דוקא בדיעבד יצא ולא לכתחלה. נראה לי דהיינו טעמא דלכתחלה לא משום דאפשר, ואם בא לימלך היינו מורים לו להביא מגילה אחרת ולקרות, דמשום פגם ליכא דפגומה ועומדת, ומשום ברכה שאינה צריכה נמי ליכא, דאף על גב דספר תורה אחרת גורמת לברכה, היינו טעמא דשני ספרי תורה הוי כשני בני אדם, ובמתחיל לקרות כמו כהן שפותח בברכה, ולא כמו לוי וישראל, דהא ריש לקיש אמתניתין קאי ואכתי לא נתקנה התקנה משום הנכנסין ומשום היוצאין, כדמוכח בפרק שלישי דמגילה [כ"א ע"ב], אלא חשוב לה לספר תורה חדשה ככהן המתחיל לקרות, ותנן [כ"א ע"א] הפותח והחותם בתורה חייב לברך, ודוקא בספר תורה איכא למיחש להא ולא במגילה. ואף על גב דהא גמרינן להו מהדדי, [ל]או לכוליה מילתא, דהא נקראת איגרת. וטעמא, חדא דברכות התורה [מן התורה], דאמרינן בפרק מי שמתו [כ"א ע"א] אמר רב יהודה אמר רב ברכת התורה מן התורה מנין שנאמר [דברים ל"ב] כי שם ה' אקרא [הבו גודל לאלהינו], ותו אמרינן התם למדנו לברכות המזון לפניה מן ברכת התורה וברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון, אבל גבי מגילה תנן [מגילה שם] מקום שנהגו לברך יברך, ואמרינן בגמרא [ע"ב] לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מברך, דאמר רב יהודה כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ומדלא מייתי מכי שם ה' אקרא וגו' שמע מינה דמצונו דלא תסור הוא כמו נר חנוכה, הילכך אפילו אי מייתי מגילה אחרת לא שנא הוא ולא שנא אחר גומר ואינו מברך. וראיה מירושלמי [פ"ד ה"א] מעשה ברבי מאיר שקרא מיושב בבית הכנסת של טבעון ונתנה לאחר ובירך עליה, ופרכינן וכי זה קורא וזה מברך אמר רב ירמיה מכאן שהשומע כקורא, פירוש והוי הני תרי כאילו אחד קרא ובירך. ובירושלמי דברכות פרק אין עומדין [ה"ד] גרסינן היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו מברך ומתחיל ממקום שהתחיל הראשון אין תימא ממקום שפסק הראשון הפסוקים הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם [אחרונים נתברכו לאחריהם] ולא נתברכו לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה תנא לא יהיו שנים קוראין בתורה ואחד מתרגם א"ר זעירא מפני הברכה והתניא לא יהיו שנים מתרגמין אית לך למימר מפני הברכה אלא משום [שאין] שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. והכא בירושלמי מיירי לתקנת הנכנסין והיוצאין, דהוי [כפותח] דמתניתין, ולא אמרינן ביה שומע כקורא כי היכי דאמרינן גבי מגילה. ואין לחלק בין כולה למקצתה ובין ברכה לאחרונה לברכה שלפניה, דכיון דתלו טעמא בשומע כקורא מה לי הא ומה לי הא, וכי היכי דגבי תרי גברי איכא חילוק הכי נמי יש לחלק בין שתי תורות לשתי מגילות. ואין לחלק מטעם דגבי שני גברי איכא משום נכנסין ויוצאין בתורה ולא במגילה, מה שאין כן בשתי תורות, חדא דבתמימה תליא מילתא והכי נמי איכא למימר טעמא בשתי תורות דבעינן תורת ה' תמימה, ותו דבמגילה נמי אמאי לא גזרי משום נכנסין ויוצאין בתרי גברי, אלא שמע מינה דתקנת נכנסין ויוצאין גופה משום דלא לימרו אין כאן תמימה, והיינו טעמא נמי בשתי תורות ולא בשתי מגילות, הילכך דוקא נקיט וקראן בדיעבד יצא. אי נמי וקראן דנקט משום דאם ידע קודם שהתחיל לקרות אין לו לקרות במגילה חסירה. והראשון עיקר. והא דפרישית דספר תורה חסרה דכשרה, כגון שאינה חסרה במקום אחד יריעה שלימה, דגרסינן בפרק הנזקין [ס' ע"א] אמר רבי יונתן ספר תורה שחסר יריעה אין קוראין בה, ונלמד משם דאם אינה חסרה יריעה קורין בה. ונראה לי כגון שאין אחרת הילכך קוראין בה לכתחלה, דהוי לא אפשר. ומיהו משם אין לדקדק לענין לקרות על פה, דאיכא למימר שהוא קורא במקום אחר במקום שאינה חסרה, ודכוותיה גרסינן בפרק שני דמגילה [י"ט ע"א] אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריך שתהא כתובה כולה, פירוש משום כבוד הציבור, והכי משמע בירושלמי פרק שני דמגילה [ה"ג], דמייתי לה התם נמי ומסיים היתה כתובה בחומשין אין קורין אותה ברבים מפני הדיוטות, והיינו כההיא דפרק הנזקין [שם] אין קורין בחומשין בציבור מפני כבוד הציבור, ומכל מקום הם קורין במקום שכתוב, הכי נמי גבי חסרון יריעה, וגרע טפי המחוסר במילתיה, כדאיתא בהנזקין. וספר תורה שיש בה טעות מפורש בפרק [הקומץ] [כ"ט ע"ב] תניא ספר תורה שיש בה שלש טעיות בכל דף ודף יתקן ארבע יגנז, פירוש יתקן ואחר כך יקרא, ואין לפרש יקרא ואחר כך יתקן, דגרסינן להך ברייתא בפרק קמא דמגילה הילכתא אין בין ספרים וכו' (ו)בירושלמי [הי"א] תני ספר תורה שיש בה שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנין וקורין בו ארבע אין קורין בו, פירוש אפילו מתקנין, כדמפרש בהקומץ משום דמחזי כמנומר. ומסקינן הני מילי בחסרה אבל יתירה לית לן בה, אפילו יש בו טפי מתקנו וקורא אבל בלא תיקון לא. תני ספר שיש בו טעיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מתקנו וקורא בו אמר רב שמואל כאן בספר גדול כאן בספר קטן. ובהקומץ [שם] מסקינן אם יש בו דף אחד שלם מציל על כולה. ותו התם בירושלמי, ואספר תורה קאי, טעה והשמיט פסוק אחד ויש בו שתים ושלש שיטות מתקנו וקורא בו ארבע אין קורין בו רבי זעירא בשם רב שמואל אף בקרע כן. והיינו [כ]ענין דמשני (ו)בגמרא דידן אמגילה הא בכולה הא במקצתה, מיהו בהא נראה דפליג אגמרא דידן דהנזקין. משמע דאם [אין] חסירה יריעה דקורין בו לכתחלה, ודוחק לומר דבירושלמי מיירי אפילו אם יש ספר תורה אחרת ולקרות במקום אחר שאינו חסרה, דלא מסתברא כיון דאפשר בשלימה. וראיתי שאירע מעשה ונתתי לבי לכתוב וכתבתי עניות דעתי. אבי העזרי.
